גמרא
פירוש
וְאִם לָקַח בְּשׁוֹגֵג יַחְזְרוּ דָּמִים לִמְקוֹמָם בְּמֵזִיד תַּעֲלֶה וְתֵאָכֵל בַּמָּקוֹם אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּמִתְכַּוֵּין וְלָקַח תְּחִילָּה לְשֵׁם שְׁלָמִים אֲבָל בְּמִתְכַּוֵּין לְהוֹצִיא מְעוֹת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי לְחוּלִּין בֵּין שׁוֹגֵג בֵּין מֵזִיד יַחְזְרוּ דָּמִים לִמְקוֹמָם.
וְהָאֲנַן תְּנַן רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בְּמֵזִיד קִידֵּשׁ אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אִשָּׁה יוֹדַעַת שֶׁאֵין מְעוֹת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי מִתְחַלְּלִין עַל יָדָהּ וְעוֹלֶה וְאוֹכַלְתּוֹ בִּירוּשָׁלַיִם.
מַתְקֵיף לַהּ כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
בד״ה ואם לקח בשוגג כו׳ וא״ת מה קנס הוא למוכר כו׳ עכ״ל לכאורה מה קנס שייך בשוגג והא דיחזרו דמים אינו רק משום טעות גם קשה דלכאורה מפרש״י נראה דאי לא יחזרו הדמים היה חל קדושת מעשר על הבהמה ולא היה צריך המוכר להעלות המעות לירושלים ונראה לפרש דקושייתם אינו על השוגג אלא אמזיד במתכוון להוציא מעות מעשר לחולין וכפי שיטת התוספות לקמן בפר״י דאין קדושת המעשר חל אז על הבהמה אלא שנשאר קדושת מעשר על המעות שביד המוכר ותו לא מידי ודו״ק:
בד״ה במזיד תעלה כו׳ ולכך אין מתחלל בדיעבד גזירה כו׳ עכ״ל כתב מהרש״ל ואין להקשות מאחר שמן התורה מתחלל איך יחזרו דמים למקומן ויוציא המוכר הבהמה לחולין וי״ל דאה״נ צריך המוכר להעלות לירושלים אלא שהלוקח כו׳ עכ״ל ולאו מפיו אנו חיין בקושייתו דכבר הקשו התוס׳ בפרק לולב הגזול ותימה דמשום גזירה כו׳ לא הל״ל אין מתחללין דיעבד כדמשמע כו׳ דמשום גזירה דרבנן לא אמרינן אין מתחללין דיעבד וי״ל דאין מתחללין היינו שיחזרו דמים למקומן כו׳ עכ״ל ע״ש ודבריהם מפורש בת״י בשמעתין וז״ל במתכוין להוציא כו׳ וק״ק היאך יש כח לחכמים לעקור החילול שחל על הבהמה כו׳ ושמא אין זה בתורת חילול אלא בתורת מכר ויש כח ביד חכמים לבטל המכר ונמצא שלא חל מעולם קדושת מעשר על הבהמה עכ״ל ואין להקשות דא״כ מאי קא קשיא להו לתוספות לקמן לפרש״י שפירש שהבהמה נתפסת בקדושת מעשר והמעות נתחללו וכי משום קנס נאמר יחזרו דמים למקומן כו׳ עיין שם ואימא נמי כי הכא דיש כח ביד חכמים לבטל המכר כו׳ דלא דמי דהכא משום גזירה דשמא יגדל עדרים אמרו כן לבטל המכר כדאמרינן בפרק לולב הגזול דאין מתחללין בדיעבד אבל התם דלאו משום גזירה דשמא יגדל עדרים אמרו כן אלא משום לפני עור וגו׳ דיודע שהלוקח מתכוון להוציאה לחולין אין זה כדאי לבטל המכר כיון דמדינא חל הקדושה על הבהמה ולא אשכחן ליה בשום דוכתא בכה״ג דליבטל המכר משום האי קנסא דלפני עור וגו׳ אבל לתירוץ מהרש״ל שכתב אהך קושיא דהכא ודאי קשה מאי קא קשיא להו לתוס׳ לקמן לפרש״י ואימא דהתם נמי צריך המוכר להעלות גם הבהמה לירושלים ודו״ק:
בא״ד ומההיא דהגוזל קמא דקאמר זבין בהמה כו׳ שמא אתיא כרבי מאיר כו׳ עכ״ל מהך דהגוזל הקשו לעיל לפרש״י והוה ניחא להו לפירוש ר״י לעיל דטעמא משום דשמא יגדל עדרים והיינו משום דלעיל הוי מצי לפלוגי דהך דלולב הגזול איירי בבעלי מומין דאפי׳ דיעבד אין מתחללים אבל בתמימים דחזיין לשלמים אפי׳ לכתחילה מחללין ובהכי איירי ההיא דהגוזל אבל הכא שהוצרכו לומר דע״כ בתמימים נמי לכתחילה לא משום גזירה דיגדל עדרים קשיא להו שפיר מההיא דהגוזל דזבין בהמה כו׳ דהיינו אפי׳ לכתחילה ודו״ק:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
בד״ה במזיד תעלה כו׳ ולכך אין מתחלל בדיעבד גזירה כו׳ עכ״ל כתב מהרש״ל ואין להקשות מאחר שמן התורה מתחלל איך יחזרו דמים למקומן ויוציא המוכר הבהמה לחולין וי״ל דאה״נ צריך המוכר להעלות לירושלים אלא שהלוקח כו׳ עכ״ל ולאו מפיו אנו חיין בקושייתו דכבר הקשו התוס׳ בפרק לולב הגזול ותימה דמשום גזירה כו׳ לא הל״ל אין מתחללין דיעבד כדמשמע כו׳ דמשום גזירה דרבנן לא אמרינן אין מתחללין דיעבד וי״ל דאין מתחללין היינו שיחזרו דמים למקומן כו׳ עכ״ל ע״ש ודבריהם מפורש בת״י בשמעתין וז״ל במתכוין להוציא כו׳ וק״ק היאך יש כח לחכמים לעקור החילול שחל על הבהמה כו׳ ושמא אין זה בתורת חילול אלא בתורת מכר ויש כח ביד חכמים לבטל המכר ונמצא שלא חל מעולם קדושת מעשר על הבהמה עכ״ל ואין להקשות דא״כ מאי קא קשיא להו לתוספות לקמן לפרש״י שפירש שהבהמה נתפסת בקדושת מעשר והמעות נתחללו וכי משום קנס נאמר יחזרו דמים למקומן כו׳ עיין שם ואימא נמי כי הכא דיש כח ביד חכמים לבטל המכר כו׳ דלא דמי דהכא משום גזירה דשמא יגדל עדרים אמרו כן לבטל המכר כדאמרינן בפרק לולב הגזול דאין מתחללין בדיעבד אבל התם דלאו משום גזירה דשמא יגדל עדרים אמרו כן אלא משום לפני עור וגו׳ דיודע שהלוקח מתכוון להוציאה לחולין אין זה כדאי לבטל המכר כיון דמדינא חל הקדושה על הבהמה ולא אשכחן ליה בשום דוכתא בכה״ג דליבטל המכר משום האי קנסא דלפני עור וגו׳ אבל לתירוץ מהרש״ל שכתב אהך קושיא דהכא ודאי קשה מאי קא קשיא להו לתוס׳ לקמן לפרש״י ואימא דהתם נמי צריך המוכר להעלות גם הבהמה לירושלים ודו״ק:
בא״ד ומההיא דהגוזל קמא דקאמר זבין בהמה כו׳ שמא אתיא כרבי מאיר כו׳ עכ״ל מהך דהגוזל הקשו לעיל לפרש״י והוה ניחא להו לפירוש ר״י לעיל דטעמא משום דשמא יגדל עדרים והיינו משום דלעיל הוי מצי לפלוגי דהך דלולב הגזול איירי בבעלי מומין דאפי׳ דיעבד אין מתחללים אבל בתמימים דחזיין לשלמים אפי׳ לכתחילה מחללין ובהכי איירי ההיא דהגוזל אבל הכא שהוצרכו לומר דע״כ בתמימים נמי לכתחילה לא משום גזירה דיגדל עדרים קשיא להו שפיר מההיא דהגוזל דזבין בהמה כו׳ דהיינו אפי׳ לכתחילה ודו״ק:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush